top of page

אם להיטלר היה טיקטוק |חלק א׳ - מפעלי השקר

חלק א׳ בסדרה של חמישה מאמרים

הרגע שבו הרימו את המתג


השבעה באוקטובר 2023.


חזרתי להתכתבות בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלי בשבעה באוקטובר. התעוררנו אמנם לצלילי אזעקות בשש וחצי בבוקר, אבל שעה אחרי זה עדיין לא הבנו באמת שאנחנו במלחמה. התחלנו לחבר רסיסי שמועות ומידע על חדירת מחבלים ליישובים. רק עמוק לתוך הבוקר המאוחר נפלה ההבנה שאנחנו באירוע אדיר מימדים.



לעומת זאת, היו כאלה שכבר עם שיגור הרקטה הראשונה מעזה הבינו שאנחנו במלחמה. בשעה 6:33, צייץ המשפיען העזתי מוחמד סמירי ״גהינום מתרחש כעת במקום בו אני חי. התפללו עבורנו. עזה״. הציוץ פורסם בשעה שלא היה חייל ישראלי אחד בעזה. למעשה, הטרגדיה הגדולה שלנו היא שכמעט ולא היו חיילים כלל גם מחוץ לעזה, בעוטף. טבח שמחת תורה טרם התחיל אך הפרופוגנדה כבר פעלה. 



מוחמד סמירי - כבר ב 6:33 בשבת השחורה דיווח שגיהנום בעזה


לוחמת ההסברה אלה קינן, בלוגרית טיולים לשעבר שהחל מהשבעה באוקטובר ״עלתה על מדים״ ונכנסה למלחמת ההשפעה והתודעה ברשתות החברתיות, גילתה משהו מעניין נוסף על אותו הבוקר. בקמפוסים בארה״ב פועל ארגון בשם SJP, ראשי תיבות של ״סטודנטים למען צדק לפלסטין״. עמוד האינסטגרם של SJP באוניברסיטת קולומביה הפסיק להיות פעיל במאי 2023. הוא חזר לפעילות, לפתע, שעות ספורות לפני מתקפת השבעה באוקטובר עם ההודעה: ״אנחנו חוזרים לפעילות!״. הארגון הזה, אגב, נתבע בימים אלה על ידי משפחות של קרבנות לטרור חמאס ובאמצעות ארגון ״שורת הדין״ בטענה שמדובר בארגון שהוא רשת פעילות שהוקמה על ידי חמאס והאחים המוסלמים ומשרתת את מטרותיה בניגוד לחוק האמריקאי. 


האם מוחמד סמירי, עמודי הרשת של ה-״סטודנטים למען צדק בפלסטין״ וערוצי תוכן נוספים ברשתות החברתיות הם, כפי שנטען במקומות שונים, כלי מלחמה מתואם וממומן להשפעה על מוחות במדינות מערביות? 


סמירי הוא אחד ממערך משפיענים עזתיים שמהדהדים את תעמולת חמאס בארה״ב ובאירופה. אליו מצטרפים יהלומים נוספים. למשל, מועטז עזיזה ששידר בלייב דיווחים מטבח חמאס בעוטף תחת הכותרת העולצת ״העזתים נכנסים להתנחלויות!״, ועל הסיקור ה-״הגון״ שלו נכלל ברשימת 100 המשפיעים של מגזין טיים. או ג׳קסון הינקל, יוצר תוכן אמריקאי שמעלה לרשתות תכנים קונספירטיביים נגד ישראל, נגד אוקראינה ובמידה רבה נגד ארצות הברית, ביניהם סרטונים שמשכנעים כי צה״ל למעשה רצח את קורבנות הנובה. זכרו את כל השמות האלה, אנטישמים שמופיעים במערכה הראשונה של הסיפור עוד יירו במערכה השלישית. 


אותם ״משפיענים״ לא מצליחים רק בזכות התוכן המעניין שלהם. חברת Cybera הישראלית חשפה איך רשת מתוחכמת של בוטים ואווטרים פיקטיביים שנטוותה ביד-אמן מהדהדת את תכניהם והופכת אותם לוויראליים באופן מלאכותי. חברת xpoz המחישה כיצד שיטות ההדהוד המתוחכמות הללו דוחקות מהרשתות החברתיות דיווחים אותנטיים ומקדמות את שידורי התעמולה הללו ובכך משתלטת על התודעה במערב באמצעות כלי הנשק התמים שנמצא בכף ידם של כל אזרחית ואזרח אמריקאים או אירופאים. 




אנחנו לא סתם מפסידים בקרב על דעת הקהל. זה לא בגלל שיש יותר מוסלמים בעולם מאשר יהודים. והאמת היא שזה בכלל לא רק עניין ישראלי או יהודי. מדינות וגופים שעוינים את הרעיון המערבי, הדמוקרטי, משתמשים בכלים הדמוקרטיים עצמם כדי לפגוע בעולם החופשי. לקרוע אותו מבפנים, להחליש את החברות הדמוקרטיות ולנתק קשרים בין מדינות מערביות ידידותיות זו לזו. ישראל היא אחת הזירות המרכזיות של המלחמה הזאת, אבל בוודאי איננה היחידה. 


הצונאמי האדיר של שנאה לישראל בקרב צעירים במערב, כמו גם תהליכים של קיטוב חברתי ופירור האמון במנגנוני המדינות הדמוקרטיות, הם אסטרטגיה מסודרת, ממומנת ומתוכננת של מדינות שמבקשות להרוס את הדמוקרטיה הליברלית מבפנים, באמצעות הערכים הדמוקרטיים עצמם. בזמן שאנחנו עוקבים מקרוב אחרי מפעלים לייצור נשק מתקדם של אויבינו, אנחנו כמעט ומתעלמים מארבעה מפעלי-ענק של ייצור נשק להשמדת הדמוקרטיות הליברליות בכלל וישראל והעם היהודי באופן מיוחד. ארבע מדינות לפחות מקדישות חלק ניכר מהאסטרטגיה הלאומית ארוכת הטווח שלהן למלחמת ההשפעה על מוחות צעירים במערב:


רוסיה, סין, איראן וקטאר מבקשות לערער על הסדר העולמי הקיים, הסדר המערבי המונהג על ידי ארצות הברית מאז תום מלחמת העולם השנייה וביתר שאת מאז תום המלחמה הקרה. הממשלים במדינות הללו פונים לאסטרטגיה שמבקשת לפצות על הנחיתות שלהם באמצעים א-סימטריים. זאת גישה השאולה מאסטרטגיית המלחמה העקיפה של ברית המועצות. הם מאתרים נקודות חולשה מערביות ותוקפים אותן באגרסיביות וללא הפסקה. 


הם ממוקדים בשסעים החברתיים, בחוסר האמון בין האזרחים למוסדות להם הם כפופים ובין האזרחים לבינם. הם מבקשים ללבות ולהעצים את המתחים, לזרוע קונספירציות וסימני שאלה, לערער את תפיסת המציאות, להחליש את האמון במסרים ה-״רשמיים״ ולעודד קרעים בין מדינות מערביות ובתוכן. 


למי אכפת?

מדי חודש מתפרסם סקר ״הראוורד- האריס״ שבוחן את עמדות האמריקאים בתחומים מרכזיים על סדר היום. מאז השבעה באוקטובר, נוכחת המלחמה בעזה בכל אחד מהסקרים הללו. אחת השאלות הראשונות שחוזרת על עצמה חודש בחודשו היא: ״בעימות הזה, האם אתה תומך יותר בישראל או בחמאס״?


לכאורה, שאלה מוזרה, שכן בלתי ניתן להעלות על הדעת שאמריקאי יתמוך בחמאס. בפלסטינאים, כן. אבל חמאס מוכר כארגון טרור על ידי ארה״ב וכל מדינות העולם המערבי. ובכל זאת, יש לחמאס תומכים בקרב האמריקאים. ברוב קבוצות הגיל, מדובר בתמיכה שולית יחסית. במאי 2024, למשל, בקרב אמריקאים מעל גיל 45, התמיכה נעה בין 19% ל- 7%. אצל הצעירים יותר, התמיכה בחמאס מגיעה כבר לשיעורים ביזאריים. בגילאי 18-24 43% אחוז כבר תמכו בחמאס. כמעט חצי מהצעירים עונים שהם תומכים בארגון טרור איסלאמיסטי במאבקו מול מדינה דמוקרטית.




המחקרים מאוששים את מה שכולנו יודעים: הצעירים בארה״ב מחזיקים בדעות יותר אנטי-ישראליות מאשר המבוגרים. יש סברה, או משאלה, שכאשר יתבגרו אותם צעירים אמריקאים ויגיעו לעולם העבודה האמיתי, יתמתנו בדיעותיהם ויזנחו את חיבתם לארגון הטרור האסלאמיסטי. אבל אין לנו ערובה לכך. למעשה, השאלות בסדר של הרווארד האריס מעידות על אהדת-יתר לחמאס שהולכת וגוברת עם הירידה מקבוצת גיל אחת לזו שלצידה. מה שעשוי לתאר במספרים תהליך עומק של רדיקליזציה אנטי-מערבית שהולכת ומעמיקה עם השנים ועם הדורות. 


הנראטיבים השקריים, האינפורמציה המוטעית והצגת הישראלים והיהודים (או בכינוי המכובס החדש: ״הציונים״) כקלגסים רצחניים נבזיים, קונים אהדה בקרב קהלים גדלים והולכים בקרב צעירים במערב. הקהלים הללו, פעמים רבות תלמידים באוניברסיטאות המובילות שימלאו בעתיד תפקידי מפתח בממשל, בכלכלה ובתקשורת, מניעים שני תהליכים שליליים ביותר:


התהליך הראשון, הוא הפעלת לחצים על ישראל שמקשים עליה להגן על עצמה בשדה הקרב. עם פתיחת המלחמה, ישראל החליטה להילחם נגד חמאס בכלים אותם היא מכירה: טנקים, מטוסים, טילים. בזירה הזאת, יש לצה״ל עדיפות, כמובן, על חמאס ועל יתר ארגוני הטרור לגבולותינו. אין פרופורציות בין כח האש, ואיכויות הטכנולוגיה של צה״ל לעומת אלה של חמאס. אבל סביר שסינואר הכיר את פער הכוחות הזה כשהחליט לצאת למלחמה ולכן הינדס מלחמה אחרת לגמרי. מלחמה בה אנחנו מפסידים כרגע בנוק-אאוט: מלחמה של תודעה. מלחמה על האמת. 


המלחמה הזאת שזירתה בכלל בטיקטוק ובטלגרם, במדשאות הקמפוסים ובניו יורק טיימס, מתבססת על שקרים וקונספירציות, הכחשת טבח השבעה באוקטובר ורעיונות שתפורים למידותיהם של קהלי היעד. ההצלחה הפנומנלית של חמאס בזירה הזאת, למרות טבח השבעה באוקטובר ולמרות שמדובר בארגון אסלאמיסטי קיצוני אנטי-להט״ב, אנטי-נשים ואנטי-דמוקרטי, מיתרגמת לשלשלאות הנכרכות סביב רגליה וידיה של ישראל כשזו מוטלת לזירה ונלחמת על חייה. 


ממשל ביידן הוכיח כבר עם תחילת המלחמה שהוא ממשל ידידותי לישראל ותומך בה במאמצי ההגנה שלה. נאום ביידן הראשון היה כמו מים צוננים להולך במדבר הרותח. בעוד ההנהגה הישראלית, המדינית והצבאית, עדיין היתה בהלם קרב, נראתה תמיכתו של הנשיא האמריקאי כיד המרגיעה והבטוחה על הכתף שהיינו צריכים. ככל שהחלו עלילות הדם להצטבר בטיקטוק וב-CNN, וככל שהעמיק קמפיין הדה-לגיטימציה שמכר את הסיפור של ישראל כמדינה קולוניאלית לבנה שנישלה פלסטינאים אומללים מאדמותיהם באלימות, גבר הלחץ על הממשל בארה״ב ועל ממשלות בעולם בכלל והטון החל להשתנות. לפתע התעכבו משלוחי נשק. לפתע הלחצים על ישראל להפסיק את הלחימה גברו. 


אמנם, בחירתו של טראמפ והגל האדום ששטף גם את הסנאט והקונגרס האמריקאים, הפיחו תקווה שהלחצים יפחתו משמעותית בעתיד הנראה לעין. ויחד עם זאת, הדמוקרטים יחזרו מתי שהוא לשלטון, והאתגרים הללו שמצרים את צעדינו ממילא הולכים ומתגברים גם ביחסינו עם מדינות ידידותיות אחרות, באירופה, קנדה, אוסטרליה ואחרות. 


מלבד הלחצים על ממשלות להצר את צעדיה של ישראל, אין ספק שקמפייני הדה-לגיטמציה תדלקו את הלחצים המשפטיים מהמוסדות הבין לאומיים. צווי המעצר שהטיל ה- ICC על ראש ממשלה ושר בטחון ישרלאיים הם תקדימיים ועלולים להתרחב לצווי מעצר שכלל לא נדע עליהם לקציני צה״ל, בכירי ממשל. 


הלחצים הדיפלומטיים והמדיניים על הממשלה הם שלשלאות שקושרות את ידי המדינה בהווה. אך במקביל, החלו להיבנות שלשלאות שעשויים להקשות על אזרחי ישראל ועל השגשוג הכלכלי שלנו גם בטווח הארוך. האווירה העויינת הובילה לחרם אקדמי דה-פאקטו, ממנו חוקרים ומדענים ישראליים נפגעים כבר עכשיו. ככל שיעמיק חרם כזה, תוצאותיו עשויות להיות הרסניות למשק שבנוי על הייטק, ביוטק, טכנולוגיה ומידע. וכך גם לחצים תרבותיים, כמו הניסיון שנכשל לעת עתה לסלק את ישראל מהאירוויזיון ולחצים כלכליים כמו חרמות גוברים על גופים כלכליים שמשתפים פעולה עם ישראל. לשמחתנו, ההשפעה של כל אלה בינתיים בשוליים, אך נלקו כבר נורות האזהרה שמסמנות לנו שאם לא נטפל בבעייה היא עשויה להתפתח למימדים קטלניים. 


התהליך השני שמניע קמפיין השקר הוא השלכת היהודים באשר הם יהודים, כמעט בכל פינה בעולם, עשרות שנים לאחור למציאות שבה אינם בטוחים עוד. ההפגנות הראשונות נגד ישראל פרצו לרחובות כבר בשמונה באוקטובר, כשישראל טרם זיהתה את רוב הגופות מהטבח ההמוני שהתחולל בעוטף. בישראל עדיין הסתובבו מחבלי חמאס כאשר אלכסנדרה אוקסיו-קורטז אמרה להמון משולהב שהיא ״מגנה את חמאס״ אבל חייבים לעצור את האש מייד, כלומר אסור לישראל להגיב על טבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה. יממה לאחר מכן כבר נשמעו קריאות באמצע ניו יורק, העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם, לעבר יהודים תומכי ישראל: ״נהרוג את כולכם!״. זמן קצר לאחר מכן כבר נוכחנו במחזה המעוות של תלישת פוסטרים של חטופים ישראליים. במורה יהודיה בבית ספר בקווינס שנאלצה להסתתר בארון מפני המון זועם של תלמידיה שהפגין באלימות נגדה כי הביעה תמיכה בישראל. ביהודים שמסירים את המזוזות מבתיהם בגרמניה לאחר השחתת דלתות בתים על ידי פורעים אסלאמיסטים. יהודים שמשנים את השם שלהם באפליקציות ההסעות כמו UBER, כדי שיוכלו לתפוס נסיעה. 



בעיניי, משיכת הכתפיים הרפה אל מול מפעלי השקרים שמייצרים סוללות של טילי-תודעה וכטב״מי-הסתה נגד העם היהודי, נגד ישראל ונגד המערב, היא הרסנית. אנחנו כבר משלמים מחירים על מלחמת התודעה נגדנו והמחירים עשויים להתגבר. הנראטיבים עוד יחלחלו כמו מים שקטים לתודעה של דורות שלמים במערב ויתפרצו לנגד עינינו בעתיד כמעיינות שופעים שעשויים להציף אותנו באנטישמיות. מה שראינו במלחמה הזאת עשוי להיות קדימון למה שעוד נראה. 


בסדרת המאמרים הזו אני חושף את ארבעת מפעלי השקרים העיקריים שפועלים נגדנו. בנוסף, אני הולך להציע תכנית לאומית בשם ״למען האמת״ לבנייה מחדש של מערך ההסברה הלאומי בממשלה. זהו רק פתרון אחד מבין הרבה מאד צעדים ופתרונות שנצטרך לנקוט בהם, רובם בכלל לא בתוך המסגרת הממשלתית. רוב המלחמה של העם היהודי והמערב תצטרך להיעשות על ידי החברה האזרחית, מוסדות לאומיים וארגונים שונים. ובכל זאת, מכיוון שאני עצמי ניהלתי את ההסברה של הממשלה ומכיר את המערכות, יכולותן, מגבלותיהן והמבנה שלהן, חשבתי שהתרומה הייחודית שלי תוכל להיות בהצעה לבניית המערכות הממשלתיות. 


לפרקים נוספים בסדרת המאמרים:


פרק ב׳ - קטאר - לחצו כאן

פרק ד׳- רוסיה (יפורסם בקרוב)

פרק ה׳- איראן (יפורסם בקרוב)

פרק ו׳- למען האמת - מה ישראל יכולה וצריכה לעשות? (יפורסם בקרוב)




מזמין אתכם לקרוא את הפרקים השונים, לשתף ולהגיב.

Comentários


bottom of page